החלטה בתיק ת"א 5946-03-10

בפני בקשה להורות על תיקון כתב תביעה.

העובדות

התובעים הגישו  כתב תביעה כנגד הנתבעים ובין יתר עתירותיהם בכתב התביעה ביקשו לאסור ולמנוע, העברת או הפרדת  חלק ממשק/נחלה 66 במושב באר טוביה הרשום על שם התובעים , לטובת הנתבעת 2 או הנתבעת 3..

כן ביקשו צו שימנע מהנתבעים בעצמם או באמצעות עורכי דין מטעמם, לעשות שימוש ביפוי כח בלתי חוזר, משנת 1992.

כמו כן, ביקשו התובעים את בית המשפט, להורות על בטלות חוזה שנכרת ביום 1.4.92 וכן להורות על בטלותו של ייפוי הכח הבלתי חוזר שנחתם ע"י התובע בשנת 92.

במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, עותר התובע לתקן את כתב התביעה באופן שיתווסף סעד חילופי נוסף, כדלקמן:

" לחילופין בלבד, מתבקש בית המשפט הנכבד, להורות על אכיפת ההסכם מיום 1/4/1992 באופן שהסך הנקוב בו בסעיף 3 להסכם ישולם לתובעים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנקוב בסעיף 11 (ג) להסכם, כתמורה להסכמתם לפיצול המגרש."

בבקשתו טען ב"כ התובעים, כי בהחלטת בית המשפט מיום 8.2.10 בבקשה לצו מניעה, הבהיר בית המשפט כי על מנת למנוע מצב בלתי הפיך שעלול להגרם עקב אי מתן צו המניעה, יהיו רשאים התובעים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה , ולפיכך הוגשה הבקשה להוספת הסעד של אכיפת ההסכם לכתב התביעה.

הנתבעת 1 הותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

הנתבעת 2 התנגדה לבקשה ובין יתר טענותיה טענה, כי לא ניתן לעתור במסגרת כתב תביעה אחד, לשני סעדים מנוגדים. לטענתה בענייננו יהיה מקום לדחות הבקשה בשל כך שבמסגרת כתב התביעה המקורי, עתר התובע, בין היתר, "לביטול החוזה השני משנת 1992...", ואילו בכתב התביעה המתוקן הוא עותר להורות על אכיפת אותו הסכם.

כן טען ב"כ הנתבעת 2, כי עיתוי הגשת הבקשה מהווה חסם בפני התובע לתקן את כתב התביעה.

הנתבעת 3 התנגדה לבקשה מטעמים של שיהוי כבד וחוסר תום לב של התובע.  ב"כ הנתבעת 3 טען כי הבקשה הוגשה כשנה וחצי לאחר שהוגש כתב התביעה המקורי ולאחר שהתקיימו מספר דיונים בתיק ועל כן מדובר בשיהוי כבד ובלתי מוסבר.

כן טען כי לבקשה לא צורף תצהיר אשר פרט מהן הסיבות שמנעו מהתובע לכלול את הסעד החלופי בכתב התביעה המקורי.

בנוסף טען ב"כ הנתבעת 3 כי התובעים נהגו בחוסר תום לב, שכן הם עותרים במסגרת כתב התביעה המתוקן לשני סעדים חלופיים ובכך מבקשים להחזיק את החבל משני קצותיו.

בדיון שהתקיים ביום 17/1/11, חזרו ב"כ הצדדים ככלל על טיעוניהם והפנו לפסיקה רלוונטית.

דיון

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) מאפשרת לבית המשפט להתיר לבעל דין לתקן או לשנות את כתבי טענותיו "בכל עת", "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". באופן עקבי, מגלים בתי המשפט גישה ליברלית לתיקון כתבי טענות על מנת לאפשר לבעלי הדין להעמיד לבירור את השאלות "האמיתיות", וכך לייעל את ההליך המשפטי.

לשון התקנה מלמדת כי יש להתיר לבעל דין המבקש לתקן את כתב טענותיו, לעשות כן, על מנת שיוכל למצות את תביעתו בפני בית המשפט במלואה. הלכה מושרשת הינה שבית המשפט ינקוט בגישה מקילה לתיקון כתבי טענות. לעניין זה ניתן להפנות לדברי בית המשפט העליון ברע"א 8129/08 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון  [פורסם בנבו], שם צויין כי:

" הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט, בהידרשו לבקשה לתיקון כתב טענות, לרבות הוספת בעלי דין כבענייננו, ינקוט גישה ליברלית, וככלל, יעתר לבקשה כאמור. זאת, למעט מקרים חריגים, בנסיבות בהן אין בתיקון כל תועלת לבירור הפלוגתאות נשוא התובענה".